האחות טסה ממדינה אחרת. היא יושבת בשורה הראשונה במהלך הקריאות, ההספד והקבורה ואינה מבינה כמעט דבר ממה שנאמר על האדם שאיבדה. מכל מי שבאולם, דווקא אליה כל זה היה מכוון יותר מכול. זה לא חייב להיות כך.
בחתונה, אורח שלא הצליח לעקוב אחרי הנדרים יכול לשאול אחר כך. בלוויה איש אינו שואל. אבל שהחמיץ את ההספד הולך הביתה בלעדיו, ואין הזדמנות שנייה.
לכן העזרה צריכה להיות שם בלי שמישהו יצטרך לבקש אותה, והיא צריכה להיות שקטה. קוד על סדר הטקס, הטלפון שכבר בכיס, כתוביות שאינן משמיעות קול. השכן לעולם לא יודע.
מילות הקבורה, ההפקדה, הקדיש, המילים ליד הקבר. אלה אינם משפטים לתרגום מחדש. Smart Translation מכוון לסוג הטקס שמתקיים, ולכן הוא מכיר את מהלכו, את המילים הקבועות, את המילים שאסור לקצר לעולם ואת הטון שבו כל זה נאמר.
מילות הפתיחה, השיר, התפילות, הקריאות, ההספד, הדרשה, תפילות ההפקדה, הקבורה, הברכה.
מילות הקבורה, »כי עפר אתה ואל עפר תשוב«, וההפקדה עוברות בנוסח המאושר של טקס הלוויה של כל שפה, ולעולם אינן מקוצרות. ה׳ רועי, בבית אבי מעונות רבים, אני התחייה והחיים: הקריאות מגיעות כפסוקים שהן, בתנ״ך המקובל של כל שפה, עם הערה מאין הן. ולא מתווספת שום נחמה שהמטיף לא הציע. אם האדם בשמיים זה עניינו של המטיף, לא של התרגום.
קריעה, הספד, אל מלא רחמים, הקבורה עצמה וקדיש יתום.
הליטורגיה בעברית ובארמית נאמרת בנוסח ולא בדיבור חופשי, ולכן היא עוברת כנוסח, והערה בצד נותנת את המשמעות. הקדיש משבח את אלוהים ואינו מזכיר את המוות, ואסור שיהפוך לעולם לתפילה על השמיים. ברוך דיין האמת, זכרונו לברכה, זכרונה לברכה, נוסח התנחומים הנאמר לאבלים: נוסחים קבועים, המועברים כפי שנאמרו, במין הנכון. אף מילה מהאוצר הנוצרי אינה נכנסת, וגם לא דימויים זרים של העולם הבא.
זיכרונות מוכנים הנקראים מהדף, דברים מהקהל, תמונות והקלטות שמתארים, המוזיקה שהאדם אהב, והזמנה פתוחה לכל אחד להגיד משהו.
כל דובר שומר על הטון שלו: אחד קורא הספד שנכתב בקפידה, הבא מספר סיפור כפי שהיה מספר אותו בפאב, השלישי בקושי מוציא שני משפטים. איש אינו מושטח לפי האחרים. ההומור הוא לב העניין של האירוע הזה והוא שורד, כי בדיחה שמועברת בשטיחות נקראת כקרירות. כל דובר נעקב כפי שהוא באמת מדבר, בין שהוא מתפלל ובין שהוא מספר סיפור.
אלה הכללים שלפיהם הטקס מתורגם, בכל הגדרה שנבחרה.
שמו של הנפטר לעולם אינו מתורגם, מותאם או מוחלף במקבילה. גם לא הכינוי, לא השם שהמשפחה באמת השתמשה בו, ולא שמות האלמנה, הילדים וכל מי שנזכר מלפנים.
מילות מפתח ←
אלמנה, אלמן, הותיר אחריו, הבכור, הצעירה, חותן, חורג, אח למחצה. שפות רבות מבדילות בין קרובים מצד האם ומצד האב ובין אחים גדולים וצעירים, במקומות שבהם שפת הטקס אינה עושה זאת. המילה הנכונה נבחרת מההקשר, ובמקום שההקשר אינו מכריע, נבחרת המילה הנכונה הכי פחות ספציפית במקום ניחוש שגוי.
אם הדובר אומר מת, זה לא מתרכך ל־הלך. אם הדובר בחר ביטוי עדין, הוא לא נעשה קשה. בכל שפה יש את שניהם, והמשפחה בחרה אחד.
שנות הלידה והפטירה, אורך הנישואין או הקריירה, הגיל. הם נקראים כרישום של חיים ונשמרים במדויק.
הוא מלא במקומות עבודה, שמות רחובות, מועדוני כדורגל, חיות מחמד ובדיחות משפחתיות. שמות פרטיים נשארים כפי שנאמרו, והחיבה וההומור מגיעים ליעדם.
Smart Hints ←
במקום שהדובר נשבר, עוצר או אינו יכול להמשיך, דבר אינו מתואר, דבר אינו מושלם והמשפט אינו מסתיים במקומו.
הקוד מופיע על סדר הטקס או על כרטיס קטן ליד הדלת. האבל מכוון אליו את המצלמה, בוחר את שפתו וקורא. הכתוביות אינן משמיעות קול. אם הוא מעדיף להקשיב, הוא משתמש באוזנייה אחת. איש אינו קם, איש אינו מקבל מכשיר, ומלפנים לא צריך להגיד דבר, אלא אם המשפחה רוצה.
מי שאחראי על הסאונד, בית ההלוויות, הכנסייה או קרוב משפחה שמבין בזה, מעביר כבל אחד מהמיקרופון למחשב הנייד ומקיש פעם אחת לפני שהאנשים מגיעים.
הקריאות, השירים, מי מדבר ובאיזה סדר. כשהוא מודבק יום קודם, הוא מגיע כשהוא כבר מכיר את צורת הטקס ואת הפסוקים שייקראו.
Context Enhancer ←
שמו של האדם כפי שהמשפחה השתמשה בו, בן או בת הזוג, הילדים, הנכדים, המקום שממנו הגיע. הם מגיעים כפי שהם בכל שפה.
מילות מפתח ←
בחלק מאולמות הפרידה יש מסך. המילים יכולות להופיע עליו בשפה המדוברת או בשפה אחרת, לאבלים מבוגרים יותר שמעדיפים לא להחזיק טלפון.
MulingDisplay ←
האנשים שמארגנים לוויה נושאים די והותר. בפועל, הכנסייה, בית ההלוויות או קרוב משפחה אחד פותחים את החדר ושמים את הקוד על סדר הטקס. אם הטקס נערך בכנסייה שכבר משתמשת ב־MulingStream, כרטיס כנסייה אחד מכסה אותו והכנסייה מפעילה אותו.
אם אתם אותו קרוב משפחה ומעולם לא עשיתם את זה, שאלו אותנו. נדריך אתכם מראש, כדי שביום עצמו לא יישאר דבר לסדר.
לוויה רצה על קרדיטים. החדר צורך אותם כל עוד הוא רץ, ומה שנשאר נשאר בחשבון. שתי שפות או חמש אינן משנות את המחיר, והטקס עולה כפי משך הריצה שלו, לא מינוי. כנסייה שמשתמשת ב־MulingStream מכסה אותו בכרטיס כנסייה אחד.
זה שקט ובלתי נראה. האבל קורא בטלפון שהחזיק בכל מקרה, והשכן אינו יודע. דבר אינו מוכרז ואיש אינו חשוף. החלופה היא קרוב משפחה שיושב לאורך כל הטקס בלי להבין דבר, ולוויה אינה חוזרת.
את זו שמתאימה לטקס: נוצרי, יהודי, או »אזכרה« לחגיגת חיים שמתקיימת מאוחר יותר עם כמה דוברים. אם זה טקס בכנסייה וקבורה ליד הקבר, חדר אחד מכסה את שניהם.
ההספד הוא החלק הקשה ביותר לתרגום בכל טקס, כי הוא אישי. השמות, המקומות, הבדיחות ואופן הדיבור של הדובר עצמו נשארים כפי שהם. רשמו את שמות המשפחה מראש והם לעולם לא יהיו שגויים.
היא עוברת כנוסח, והערה קצרה בצד נותנת את המשמעות בשפת האבל. היא לעולם אינה מוצגת כאילו הדובר אמר אותה במילים יומיומיות.
אף אחד. פותחים לפני שהאנשים מגיעים וסוגרים אחר כך. בין לבין אין מה לנהל.
כן. מישהו במדינה אחרת משתמש באותו קוד כמו האולם ועוקב בשידור חי בשפה שלו.
השמע והתיעוד הכתוב של החדר שייכים לחדר ועשויים להישמר לזמן מה כדי שאפשר יהיה לשחזר את המפגש ולחייב עליו נכון. מחקו את החדר והם נעלמים איתו. דבר אינו מתפרסם בשום מקום.
סוג הטקס, השפות והיכן הוא ייערך. נענה ישירות ונעזור למי שמכין אותו.