"גר הייתי ואספתם אתי." בתחילת שנה חדשה, מבט על מה שהמקרא אומר על קבלת הנכרי, מספר ויקרא ועד הבשורה על פי מתי, ואיך קבלת פנים יכולה להיראות ביום ראשון רגיל כשהאורח לא מדבר את השפה.
אתמול, 6 בינואר, כנסיות רבות חגגו את חג ההתגלות: החכמים מן המזרח, נכרים שנסעו דרך ארוכה, מגיעים לבית לחם כדי להשתחוות לילד. בין האנשים הראשונים שמתי מספר שבאו אל ישוע היו אנשים מארץ אחרת, שדיברו שפה אחרת.
שנה חדשה מביאה לא פעם פנים חדשות לכנסייה. אז נראה שזה שבוע טוב לשבת עם מה שהכתובים אומרים על הגר, ועל קבלת פנים.
במתי כה, ישוע מתאר את היום שבו הגויים נאספים לפני המלך, והוא מונה את הדברים שנעשו לו:
כי רעב הייתי ונתתם לי לאכל צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ואספתם אתי.
אלה שזוכים לשבח מופתעים. הם לא זוכרים ששירתו את המלך. והוא עונה: "אמן אמר אני לכם כל אשר עשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם." (מתי כה 40, תרגום דליטש)
יש משהו רגיל מאוד ברשימה הזו. אוכל, משהו לשתות, קבלת פנים. שום דבר בה לא דורש תוכנית או תקציב. זה סוג הדברים שקורים בפתח, ליד שולחן, בשיחה אחרי התפילה.
המצווה עתיקה הרבה יותר ממתי. בתורה שניתנה לישראל, אלוהים אומר:
כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם.
שימו לב לטעם שאלוהים נותן. לא משום שהגר מועיל, או ראוי, או שיום אחד יהיה כמו כולם. אלא משום שישראל זוכר מה זה להיות הגר. ספר דברים אומר זאת שוב: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים." (דברים י 19, נוסח המסורה)
לרבים מאיתנו יש זיכרון משלהם מזה. השבוע הראשון בארץ חדשה. התפילה הראשונה בכנסייה בשפה שעוד לא הייתה לנו. לעמוד אחר כך עם כוס קפה, לחייך, ולהבין מילה אחת מתוך חמש.
מגילת רות סובבת סביב רגע של קבלת פנים. רות, אישה מואביה בבית לחם, הולכת ללקט בשדה של זר, ובועז מדבר אליה בטוב. היא נופלת על פניה ושואלת: "מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה." (רות ב 10, נוסח המסורה)
השאלה הזו, "להכירני", היא הלב של העניין. רוב הזרים לא מבקשים הרבה. הם מבחינים מהר מאוד אם מישהו הבחין בהם.
בכנסיות רבות קבלת הפנים בכניסה חמה וכנה. הקושי מגיע כמה דקות אחר כך, כשהתפילה מתחילה והכול בשפה שהאורח מבין רק למחצה. הוא נמצא בחדר, והוא לא ממש חלק ממנו.
הנה כמה דברים קטנים שכנסיות עושות, ואף אחד מהם לא יקר:
למדו את שם האורח, ואמרו אותו נכון. שאלו פעמיים אם צריך. זה חשוב יותר כמעט מכל דבר אחר.
שבו איתו. אורח שיושב לבד מאחור ייצא לבד בסוף.
החזיקו כתבי קודש בשפה שלו. כתבי קודש על שולחן קבלת הפנים בשפות שהאורחים שלכם מדברים מאפשרים להם לעקוב אחרי הקריאות.
אמרו משפט אחד בשפה שלו. ברכת שלום, ברכה בסוף. זה אומר לו שציפו לו.
הזמינו אותו לחזור, באופן אישי. לא הודעה. אדם.
התחלנו לבנות את MulingStream בגלל אורחת אחת בכנסייה אחת שלא יכלה לעקוב אחרי הדרשה. הוא מאפשר לאורח לעקוב אחרי כל התפילה בשפה שלו, בשידור חי, בטלפון שכבר נמצא בידו, בלי להתקין שום דבר ובלי שמישהו יצטרך לדעת מראש.
אפשר להאזין עם אוזניות או לקרוא את התרגום כטקסט, מה שמשרת גם את האורח כבד השמיעה וגם את מי שקורא מהר יותר משהוא מקשיב. אפשר לקרוא עוד על הצד של האורח באיך זה עובד למאזינים.
זו דרך אחת לומר "שמנו לב אליך". היא לא מחליפה את לחיצת היד, את השם, את הקפה ואת ההזמנה לחזור. היא פשוט אומרת שכשהדרשה מתחילה, קבלת הפנים לא נעצרת.
והיא עובדת גם בשביל האורח שאף אחד לא תכנן. כנסייה לא יכולה לדעת באיזה יום ראשון ייכנס מישהו מאריתריאה או מאיראן או מוונצואלה. כשהאורח יכול לבחור את השפה שלו בטלפון שלו, הכנסייה לא צריכה לדעת. היא רק צריכה להיות מוכנה.
"את הכנסת אורחים אל תשכחו כי בה יש אשר הכניסו מלאכים בלא ידעו." (עברים יג 2, תרגום דליטש)
אנחנו לא יודעים מי ייכנס לכנסיות שלנו השנה. אולי מישהו מרחוק, שעבר דרך ארוכה כמו החכמים. מי שלא יהיו, שימצאו כנסייה שמבחינה בהם, ושתהיה לכנסייה שלכם שנה חדשה מבורכת.
ספרו לנו על הקהילה שלכם ועל השפות שהאורחים שלכם מביאים. אנחנו עונים בעצמנו על כל הודעה.