ביום ראשון, 24 במאי, הכנסייה חוגגת את חג השבועות (פנטקוסט). לפני הדרשה על הרוח ועל האש, יש במעשי השליחים ב פרט שקל לדלג עליו: אלוהים דיבר אל כל אדם בחדר בשפה שבה גדל. כמה מחשבות לשבוע שלפני חג השבועות.
ביום ראשון, 24 במאי, כנסיות ברחבי העולם חוגגות את חג השבועות.
רובנו מכירים את קווי המתאר של הסיפור: התלמידים מתאספים במקום אחד, קול כרוח סערה, לשונות כמו של אש, פטרוס קם להטיף. באמצע יש פרט שקל לדלג עליו, והוא זה שאנחנו חוזרים אליו שוב ושוב.
"ויהי במלאת יום חג השבועות ויהיו כלם יחד בלב אחד." (מעשי השליחים ב 1, תרגום דליטש)
ואז באה הרוח, ו"וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתן להם הרוח להגיד." (מעשי השליחים ב 4, תרגום דליטש)
לוקס מספר לנו מי היה בעיר באותו יום: "ובירושלים ישבו יהודים אנשים חסידים מכל גוי אשר תחת השמים. ויהי כהשמע הקול הזה ויקהל המון העם וישתוממו כי שמע איש איש מהם אתם מדברים בלשונו." (מעשי השליחים ב 5 עד 6, תרגום דליטש)
וההמון שואל את השאלה שנושאת את כל הסצנה:
ואיך אנחנו שמעים איש איש בלשון ארצו אשר נולדנו בה?
פרתים ומדים, אנשים ממצרים ומלוב, מבקרים מרומא, כרתים וערבים. לוקס מונה אותם כמעט כמו במסדר שמות, והמסקנה שלהם פשוטה: "אנחנו שמעים אתם מדברים בלשנותינו את גדולות האלהים." (מעשי השליחים ב 11, תרגום דליטש)
חשבו על מה שאלוהים לא עשה באותו בוקר. הוא לא נתן להמון שפה משותפת אחת לרגל המאורע. הוא לא ביקש מהמבקרים ממסופוטמיה ומקפדוקיה להסתדר בארמית, או ביוונית, השפה שרובם כנראה היו יכולים לעקוב אחריה.
במקום זה, כל אחד שמע את גדולות האלוהים בשפה של הבית שלו. בשפה של אמו, של תפילות הילדות שלו, של השוק בבית. רבים שהטיפו על מעשי השליחים ב קראו אותו לצד בבל בבראשית יא, שם השפות פיזרו את בני האדם. בחג השבועות השפות לא נלקחו. הן נאספו, וכל אחת מהן נשאה את אותה בשורה טובה.
זה נוגע בנו עמוקות. הדרשה הראשונה של הכנסייה התקבלה בשפות רבות בבת אחת, ואף אחת מהן לא נחשבה לסוג ב.
מי שלמד היטב שפה שנייה מכיר את ההבדל. אפשר לעקוב אחרי הרצאה, מהדורת חדשות, פגישת עבודה בשפה השנייה. אבל כשמישהו מדבר איתך על אבל, או על אהבה, או על אלוהים, משהו בך מקשיב אחרת בשפה שבה גדלת.
למיסיונרים ולמתרגמי מקרא יש לזה שם: שפת הלב. זו הסיבה שכל כך הרבה נתנו את חייהם כדי להביא את הכתובים לשפות שאנשים באמת מדברים בבית. וחג השבועות מספר לנו שאלוהים חשב על זה קודם.
בחג השבועות השפות לא נלקחו. הן נאספו.
פטרוס מסיים את הדרשה שלו בהבטחה שמגיעה הרבה מעבר לחדר: "כי לכם היתה ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים אשר יקרא אליו יהוה אלהינו." (מעשי השליחים ב 39, תרגום דליטש)
בהרבה מהכנסיות שלנו, האנשים ה"רחוקים" בכלל לא רחוקים. הם יושבים בחדר. משפחה שעברה בגלל עבודה. סטודנט שנמצא כאן לשנה. סבתא שבאה לגור עם הילדים שלה ואף פעם לא למדה את שפת הארץ. הם רצויים, מקבלים אותם בכניסה בברכה, ואז הדרשה מתחילה בשפה שהם מבינים רק למחצה.
אף אחד מהם לא דורש תקציב, ואף אחד מהם אינו מבחן לכנסייה של מישהו. הם פשוט דרכים לתת לסיפור של מעשי השליחים ב להישמע בחדר.
קראו את מעשי השליחים ב בכמה שפות. בקשו מחברי קהילה שגדלו עם שפה אחרת לקרוא בקול את פסוקים 1 עד 11, אחד אחרי השני, בשפה שלהם. תנו לחדר לשמוע את מה שההמון בירושלים שמע.
התפללו ביותר משפה אחת. תפילה קצרה בכל אחת מהשפות שבחדר, אפילו משפט אחד, אומרת יותר מכל הודעה על קבלת פנים.
הציגו את הקריאה על המסך בשפה שנייה. אם אתם יודעים שאורח מדבר פרסית או ספרדית או אוקראינית, הציגו את קריאת הכתובים גם בשפה שלו.
שאלו את האורח על חג השבועות שלו. כנסיות רבות ברחבי העולם חוגגות אותו במנהגים משלהן. שאלו, והקשיבו.
אנחנו בונים את MulingStream בגלל הפרק הזה. הוא מאפשר לאורח לעקוב אחרי הדרשה בשידור חי, בשפה שלו, בטלפון שבכיס שלו: הוא סורק קוד, בוחר את השפה שלו, ומאזין או קורא יחד. מאז מרץ הוא מתרגם את מה שהמטיף מתכוון ולא מילה במילה, וכשמצוטט פסוק, Smart Hints מציגים את הפסוק הזה מתרגום מקרא בשפה של המאזין.
אם תרצו לשמוע איך זה, חדר ההדגמה למאזינים פתוח מסביב לשעון. בחרו שפה והאזינו כמה דקות.
אבל הפוסט הזה לא עוסק במוצר. הוא עוסק בבוקר אחד בירושלים שבו אלוהים דאג שכל אדם בהמון ישמע אותו בשפת הלב שלו. שיהיה לכנסייה שלכם חג שבועות שמח, ושכל מי שבחדר שלכם ישמע את גדולות האלוהים.
ספרו לנו על הקהילה שלכם ועל השפות שבחדר שלכם. אנחנו עונים בעצמנו על כל הודעה.