יוחנן ראה המון רב שאיש לא יכול לספור, מכל גוי ושבט ועם ולשון, עומדים לפני הכיסא. זו תמונה של הסוף. בכנסיות רגילות רבות, חלק קטן ממנה כבר יושב בחדר ביום ראשון בבוקר.
קרוב לסוף המקרא יש תמונה שנוצרים רבים נושאים איתם כל החיים.
אחרי כן ראיתי והנה המון רב אשר לא יוכל איש לספרו מכל הגוים והשבטים והעמים והלשנות עמדים לפני הכסא ולפני השה.
זה חזון של אחרית כל הדברים. ובכל זאת, אם מסתכלים סביב בכנסיות רגילות רבות ביום ראשון רגיל, אפשר לראות חלק קטן ממנו כבר עכשיו.
קראו את הפסוק לאט, ודבר אחד בולט. ההמון לא מתואר כאנשים שפעם השתייכו לעמים ולשפות. הם עדיין מכל גוי ושבט ועם ולשון, עומדים לפני הכיסא.
מוקדם יותר בספר, השיר החדש שמושר לשה אומר את אותו הדבר: "ותקננו לאלהים בדמך מכל שבט ולשון ועם וגוי" (חזון יוחנן ה 9, תרגום דליטש).
השמיים, בחזון של יוחנן, לא מוחקים מאיפה אנשים באו. הסבתא הפרסייה, הסטודנט האוקראיני, החקלאי הדני והאחות מגאנה לא הופכים להמון אחיד אחד. הם נאספים, כל אחד מזוהה כמו שהוא, וכולם עובדים את אותו אדון.
זה בעינינו דבר מלא תקווה. השפה שלמדת מאמך היא לא משהו שצריך להשאיר בשער השמיים. ואם לא שם, אז גם לא בפתח הכנסייה.
דמיינו כנסייה בעיירה רגילה. לא קהילה בינלאומית גדולה, רק כנסייה מקומית שמטיפה בשפת הארץ. ביום ראשון מסוים ייתכן שיהיו בחדר זוג שהגיע מאיראן לפני כמה שנים, צעיר שברח מהמלחמה באוקראינה, סטודנטית לחילופים מברזיל, משפחה מהפיליפינים, סבתא שבאה מחו״ל לבקר את הנכדים שלה.
כל אחד מהם בא לעבוד את אלוהים. חלקם עוקבים היטב אחרי הדרשה. חלקם עוקבים אחרי חלקים ממנה. וחלקם נישאים בעיקר על ידי השירים, הפנים והחסד של האנשים סביבם.
החדר הזה כבר טעימה קטנה מחזון יוחנן ז 9. כל גוי ושבט ועם ולשון עוד רחוקים, אבל ארבעה או חמישה מהם נמצאים ממש שם, יושבים יחד.
פאולוס כותב: "אין פה יהודי ויוני אין עבד ובן חורין אין זכר ונקבה כי כלכם אחד במשיח ישוע." (גלטים ג 28, תרגום דליטש)
אחדות במשיח מעולם לא פירושה אחידות. לכנסייה באנטיוכיה היו בין מנהיגיה שמעון הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני (מעשי השליחים יג 1). האיגרת אל האפסים אומרת למאמינים מן הגויים: "לכן אינכם עוד זרים ותושבים כי אם בני עיר אחת עם הקדשים ובני ביתו של אלהים" (אפסים ב 19, תרגום דליטש). בני עיר אחת, לא אורחים שסובלים אותם.
ובחג השבועות, הדרשה הראשונה של הכנסייה נשמעה לכל אדם "בלשון ארצו אשר נולדנו בה" (מעשי השליחים ב 8, תרגום דליטש). מהבוקר הראשון, הבשורה נדדה בשפות רבות, ומעולם לא ביקשה מאף אחד לוותר קודם על שלו.
כנסיות ששמות לב לשפות הרבות שבחדר שלהן מוצאות לא פעם דרכים פשוטות לכבד אותן:
שיר בשתי שפות. בית אחד בשפת הארץ, בית אחד בשפה של משפחה שבחדר.
תפילת האדון, כל אחד בשפה שלו. כולם מתפללים באותו זמן, במילים שלמדו ראשונות. זה אחד הצלילים היפים ביותר שכנסייה יכולה להשמיע.
קריאה בכתובים על ידי חבר קהילה בשפת האם שלו, עם הטקסט על המסך בשפה המקומית.
ארוחה משותפת שבה כל משפחה מביאה משהו מהבית.
שום דבר מזה לא דורש אסטרטגיה. הוא רק דורש מישהו ששם לב מי נמצא בחדר.
החלק הקשה ביותר, לאורחים רבים, הוא עדיין הדרשה עצמה: ארבעים דקות של המילים החשובות ביותר בשבוע, בשפה שיש להם רק למחצה. בגלל זה אנחנו בונים את MulingStream. אורח סורק קוד, בוחר את השפה שלו, ועוקב אחרי הדרשה בשידור חי בטלפון שלו, מאזין או קורא יחד. כשהמטיף מצטט פסוק, Smart Hints מראים לאורח את הפסוק הזה מתרגום מקרא בשפה שלו. הכנסייה לא בוחרת שום דבר מראש: כל אורח בוחר מתוך 200+ שפות, כולל הווריאנטים האזוריים שלהן.
אנחנו גם בונים כרטיסים לכנסיות, כדי שכנסייה תוכל להשאיר את התרגום פועל בכל שבוע ולשלם רק כשמישהו באמת מאזין. אפשר לקרוא על מה שאנחנו בונים.
חזון יוחנן ז מסתיים בהבטחה להמון הרב: "כי השה אשר בתוך הכסא ירעה אתם וינהלם אל מעינות מים חיים ומחה אלהים כל דמעה מעיניהם." (חזון יוחנן ז 17, תרגום דליטש)
כל גוי ושבט ועם ולשון, נאספים ובבית. עד אותו יום, שכל אורח בכנסייה שלכם ימצא מקום שבו רואים אותו, ושהכנסייה שלכם תתברך בכל השפות שלה.
אנחנו מראים לכם את כל הדבר בשידור חי, בערך בחמש עשרה דקות. שום דבר לא מוחלט בשיחה ושום דבר לא בא אחריה: אתם רואים, ואז אתם השופטים.